יהודה באואר היה מזכיר הקיבוץ באותה שנה. סיפר לנו סיפור קטן:
כל שנה היו מקבלים תעודת הכשר לרפת לקראת הפסח. באותה שנה הגיע רב מעקרון לבדוק ולתת תעודת הכשר.
ליד הרפת גידלו את החזירים ב"חזיריה". הגיע הרב, עברה לידו בחורה ילידת גרמניה (מתנדבת באותה עת). ראה אותה עם כלי לחם הולכת ל"חזיריה. שאל אתה הרב: "למי הלחם" ענתה במבטא גרמני - יקי כבד - "אה, זה כלום, זה רק לחזירים". שילמנו הרבה כסף באותה שנה על קבלת תעודת הכשרות... חג שמח.
כל שנה היו מקבלים תעודת הכשר לרפת לקראת הפסח. באותה שנה הגיע רב מעקרון לבדוק ולתת תעודת הכשר.
ליד הרפת גידלו את החזירים ב"חזיריה". הגיע הרב, עברה לידו בחורה ילידת גרמניה (מתנדבת באותה עת). ראה אותה עם כלי לחם הולכת ל"חזיריה. שאל אתה הרב: "למי הלחם" ענתה במבטא גרמני - יקי כבד - "אה, זה כלום, זה רק לחזירים". שילמנו הרבה כסף באותה שנה על קבלת תעודת הכשרות... חג שמח.